פרק ב : הבטחות שהופרו ב 13 בפברואר , , 1997 יומי הראשון ככלכלן ראשי וסגן ראשון לנשיא הבנק העולמי , נכנסתי לבניין הראשי , הענק והמודרני של הבנק , השוכן ברחוב 19 בוושינגטון די . סי ,. והדבר הראשון שצד את מבטי היה המוטו של המוסד : "חלומנו הוא עולם שאין בו עוני . " במרכז המבואה של הקומה השלוש עשרה , עומד פסל של נער צעיר המוביל זקן עיוור , מצבת זיכרון המציינת את הדברת מחלת "עיוורון הנהרות" . [ onchocerciasis ] לפני שהבנק העולמי , ארגון הבריאות העולמי ומוסדות בינלאומיים אחרים חברו יחד למאמץ משותף , התעוורו באפריקה מדי שנה בשנה אלפי בני אדם מהמחלה הזאת , הניתנת למניעה . מעבר לכביש עומדת אנדרטה זוהרת נוספת , המסמלת את העושר הציבורי : המשרדים הראשיים של קרן המטבע הבינלאומית . אולם הכניסה - הספון שיש והמשופע בצמחי נוי - נועד להזכיר לשרי האוצר הבאים מכל רחבי העולם לבקר בבניין , שקרן המטבע הבינלאומית מייצגת את מרכז העושר והכוח העולמי . בין שני המוסדות האלה , שהתודעה הציבורית לרוב מבלבלת ביניהם , קיימים ניגודים בולטים המדגישים הבדלי תרבות , סגנון , וייעוד : האחד מקדיש את מאמציו לביעור העוני , השני...
אל הספר