פרק כו על חוקים מדינתיים בחוקים מדינתיים אני מבין חוקים שאנשים כבולים לשמרם לא משום שהם ו חברים במדינה מסוימת זו או אחרת , אלא משום עצם חברותם במדינה . שכן ידיעת חוקים מסוימים היא מעניינם של אלה הטוענים שהתמחו בלימוד חוקי ארצות אחדות , אבל ידיעת החוק המדינתי באופן כללי היא מעניינו של כל אדם . החוק העתיק של רומא קרוי היה בפיהם 'החוק המדינתי ' שלהם , מן המילה הלטינית סיויטס , שהוראתה מדינה . ואותן ארצות שהיו בקיסרות הרומית ונמשלו על פי החוק ההוא , ועקב כך עדיין הן משמרות איזה חלק ממנו ככל שיחשבו לנכון , הריהן" קוראות לאותו חלק החוק המדינתי , להבדילו משאר החוקים המדינתיים שלהן . אבל לא על זה מתכוון אני לדבר כאן . אין תכניתי להראות מהו החוק כאן ומהו שם , אלא מהו חוק , כפי שעשו אפלטון , אריסטו , קיקרו ועוד רבים ושונים הגם שלא קיבלו על עצמם את ההתמחות בלימוד החוק . ובראש ובראשונה גלוי הוא לעין כי חוק באופן כללי איננו עצה אלא צו ; ולא ציווי מכל אדם לכל אדם , אלא רק של זה שציוויו מופנה לאחד המחויב מקודם לציית לו . ואשר לחוק מדינתי , הרי מוסיף הוא רק את שם האיש המצווה , שהוא פרסונה םיויטטיס - ה...
אל הספר