פרק ו על ההתחלות הפנימיות של תנועות רצוניות , שנוהגים לקרוא להן רגשות , ועל הדיבורים שבאמצעותם מבטאים אותן לבעלי החיים יש שני סוגים של תנועות המיוחדים להם . האחד קרוי , , , , תנועה חיונית , שתחילתה עם ההולדה והיא נמשכת בלי הפסק משך כל חייהם . כאלה הם מחזור הדם , הדופק , הנשימה , העיכול , התזונה , ההפרשה וכולי - תנועות שאינן צריכות לעזרת הדמיון . הסוג האחר הוא התנועות ה ' נפשיות , ' הקרויות גם 'תנועות רצוניות / כגון ההליכה , הדיבור , הנעת האיברים , באופן שאנו מדמים לנו תחילה בנפשנו . התחושה היא תנועה בכליו של גוף האדם ובחלקיו הפנימיים , הנגרמת מפעולת הדברים שאנו רואים , שומעים וכולי , והתדמית אינה אלא שריד מאותה תנועה עצמה המשתיירת לאחר התחושה , כפי שכבר אמרנו בפרקים הראשון והשני . ומאחר שהליכה , דיבור ותנועות רצוניות אחרות תלויות תמיד במחשבה קודמת - לאן ? באיזו דרך ? ומה ? - ברור הוא שהדמיון הוא תחילתה הפנימית הראשונה של כל תנועה רצונית . ואף שאנשים שאינם מלומדים אינם משיגים כי יש תנועה כלשהי במקום שהדבר המונע אינו נראה , או במקום שהשטח שבו הדבר מונע צר מכדי שיהיה מוחש , עדיין אין הדבר...
אל הספר