פרק ג רגשותיהן של אומות דמוקרטיות עולים בקנה אחד עם דעותיהן ומניעים אותן לרכז את הכוח הפוליטי אם אמת הדבר , שבתקופות של שוויון הבריות מקבלים בנפש חפצה את המושג של רשות מרכזית גדולה , הרי מצד שני אין ספק שהרגליהם ורגשותיהם מכשירים אותם מראש להכיר ברשות כזאת ולהושיט לה יד . זאת נוכל להוכיח במילים ספורות , שהרי רוב רובם של הנימוקים כבר הובאו במקום אחר . הואיל והאנשים החיים בארצות דמוקרטיות אין בהם עליונים ותחתונים , כשם שאין להם שותפים מסורתיים או הכרחיים , ממילא הם נשענים על עצמם ורואים עצמם בחינת יצורים נבדלים . הזדמן לי להצביע על כך בהרחבה ניכרת אגב דיון באינדיבידואליזם . לכן לעולם לא יוכלו אנשים כאלה להינתק בלי מאמץ מענייניהם הפרטיים כדי לעסוק בעסקי ציבור ; נטייתם הטבעית מניעה אותם להשאיר את עסקי הציבור לנציג היחיד הקבוע והנראה לעין של האינטרסים החברתיים - רוצה לומר , למדינה . לא די שמטבע הדברים חסרים הם נטייה לעסקי ציבור אלא שלעתים קרובות גם אין הם פנויים לעסוק בהם . חיי הפרט בתקופה דמוקרטית כה טרודים הם , כה נסערים , כה גדושים מאוויים ועבודה , עד שכמעט לא נותרו לו ליחיד לא מרץ ולא פ...
אל הספר