פרק כה על המשמעת בצבאות הדמוקרטיים דעה מקובלת מאוד , בפרט באומות האריסטוקרטיות , אומרת שבגלל השוויון החברתי הגדול השורר בדמוקרטיות פוקעת בסופו של דבר תלותו של החייל בקצין , וקשר המשמעת נהרס . זוהי טעות . למעשה יש שני סוגים של משמעת , וחשוב הוא לא לערב את התחומים ביניהם . כאשר הקצין אציל והחייל צמית , האחד עשיר ומשנהו עני , האחד משכיל וחזק ומשנהו נבער וחלש , קל לכונן קשר אמיץ ביותר של ציות בין שני האנשים האלה . החייל כפוף למשמעת צבאית כביכול בטרם ייכנס לצבא ; ונכון יותר יהיה לומר שהמשמעת הצבאית אינה אלא תוספת וחיזוק לשעבוד החברתי . בצבאות אריסטוקרטיים ייעשה החייל עד מהרה אטום רגש כלפי הכל פרט לפקודותיהם של הקצינים הממונים עליו ; הוא פועל בלי שיקול דעת , נוחל ניצחון בלי התלהבות ומת בלי תלונה על שפתיו . במצב זה שוב אין הוא אדם , אר עדיין הוא חיה נוראה ביותר המאומנת למלחמה . אומה דמוקרטית חייבת להתייאש מלהשיג אי פעם מן החיילים אותו ציות עיוור , מדוקדק , נכנע ובלתי משתנה , שאומה אריסטוקרטית עשויה להטיל עליהם בלי קושי . מצבה של החברה אינו מכין אותם לקראת ציות זה , והאומה עלולה לאבד את יתרונו...
אל הספר