פרק ו איך המוסדות והמנהגים הדמוקרטיים נוטים להעלות את מחירם של חוזי חכירה ולקצר את תוקפם מה שאמרתי על המשרתים והאדונים כוחו יפה , עד גבול ידוע , לגבי בעלי קרקעות ואיכרים חוכרים . עם זאת , ראוי נושא זה לבדיקה נפרדת . באמריקה אין כמעט חוכרים ; כל אדם הוא בעלים על השדה שאותו הוא מעבד . יש להודות , שחוקים דמוקרטיים נוטים מאוד להגדיל את מספר בעלי הקרקעות ולהקטין את מספר החוכרים . עם זאת , את המתרחש בארצות הברית יש לתלות הרבה פחות במוסדותיה של הארץ מאשר בארץ עצמה . האדמה באמריקה זולה , ובנקל הופך כל אדם להיות בעל קרקע . אין היא מכניסה הרבה , ורק בקושי יוכלו בעל הקרקע והחוכר להתחלק ביבולה . אמריקה יחידה היא אפוא במינה במובן זה כבשאר המובנים ; וטעות תהיה זו לראות בה דוגמה . אני סבור שבארצות דמוקרטיות לא פחות מאשר באריםטוקרטיות , עתידים אנו לפגוש הן בבעלי קרקע והן כחוכרים ; אבל קשרים שונים ייקשרו בין בעלי הקרקע לחוכרים . בארצות אריסטוקרטיות , דמי החכירה אינם מסתכמים בממון בלבד אלא ביחס כבוד , בחיבה ובשירותים . בארצות הדמוקרטיות משלמים בכסף בלבד . כאשר נחלות מתפצלות ועוברות מיד ליד והיחס הקבוע ש...
אל הספר