פרק יח מדוע הסופרים והנואמים האמריקנים מרבים להשתמש בסגנון נפוח תכופות שמתי לב לכך שהאמריקנים , שעל עסקיהם הם מדברים בדרך כלל בשפה ברורה ויבשה , נטולת סלסולים ותכופות פשוטה עד כדי גסות , נוטים לעבור ללשון נפוחה משעה שהם מנסים לנקוט סגנון פיוטי . אז הם חוצבים להבות בלי הרף מראשית דיבורם ועד סופו , ובראותך איך הם מכבידים כך משל ומליצה בכל הזדמנות עלול אתה לחשוב שמעולם לא אמרו דבר כפשוטו . האנגלים נכשלים פחות מהם בכגון זה . על הסיבה לכך אפשר לעמוד בלי קשיים יתרים . בחברות דמוקרטיות , כל אזרח עסוק בדרך כלל בהתבוננות במושא זערורי : כלומר , בעצמו . אם פעם יישא עיניו ויגביה מבטו , הריהו רואה רק את הגוש העצום של החברה בכללה , או את הפרצוף עז הרושם עוד יותר של האנושות גופה . יש לו רק מושגים מצומצמים מאוד וברורים מאוד , או רעיונות כלליים ומעורפלים מאוד ; בין אלה לאלה , חלל ריק . לכן , משעה שמוציאים אותו מתוך עצמו הוא מצפה תמיד שיביאו לפניו משהו מפליא להביט בו , ורק במחיר זה הוא ניאות לנטוש לרגע את הדאגות הסבוכות , הקטנוניות , שהן הן קסמם וריגושם של חייו . יש בכך , כמדומה , כדי להסביר די הצורך מפ...
אל הספר