, 7 תקנה בדבר ש מירת הל כות טבילה מבוא באיגרת , אל מר יוסף אבן ג'אבר מבגדאד , כותב הרמב"ם ( להלן תיג , : ( 4 " אבל אם הוא מנהגכם גם כן שמשתמרים שלא תגע ( הנידה ) בכך , ולא תלך על כך , והן רוחצות בין השמשות ואינן טובלות במי מקוה - זו מינות גמורה , לא מנהג , וראוי להתרחק מן הדבר הזה כולו ולהסירו , ולהכריח בני אדם על דין התלמוד , לא יותר , כמו שעשינו אנחנו בארץ מצרים . ולא הספיק לנו ההזהרה בלבד , עד שהחרמנו בספרי תורות בכל בתי כנסיות , וכתבנו הסכמות בזה , והיה החרם שארורה כל אשה שלא תמנה שבעה ימים נקיים , או תבטל הטבילה , או תרחוץ בלבד כמו שעושים הקראים , ואפילו עם הטבילה . " ובשו"ת הרדב"ז ( גדול חכמי מצרים כ 350 שנה אחר הרמב"ם , ( סי' תשצ '' ו , אנו מוצאים : " ובנות הצדוקים דהאידנא ... אינן טובלות במי מקוה כלל , אלא זורקות עליהן מים , וסומכים על פסוק 'וזרקתי עליכם מים טהורים' וגר , ומפני שמקצת הרבניות היו נוהגות במנהג הרע הזה , הוצרך הרמב"ם ז"ל לעשות תקנה , ולהחרים שלא להגבות לשום אשה כתובה עד שתישבע שטבלה במי מקוה הכשר לטבילה , והרי נוסח התקנה מצויה בידינו . " התקנה , או ה'הסכמה' = ) ת...
אל הספר