אחרית דבר הכלליות והתמידיות של היציאה מעבדות לחירות ומגלות לגאולה בית הכנסת הקהילתי כ"מקדש מעט" וסידור התפילה כחלופה לעבודת האלוהים בקורבנות , כפי שהתקיימה במשכן במדבר ובבית המקדש בירושלים , הם כאמור יצירות של העידן שהחל בחורבן הבית הראשון וגלות בבל . תודעת ההימצאות בגלות מוטבעת בתפילות המכונסות בו והיא בולטת בייחוד בתפילת "שמונה עשרה" הנאמרת , בהתאמות שונות , שלוש פעמים בכל ימי השנה , בימי החול ובימי השבת , בחגים ובמועדים . נזכור , עם זאת , שאחרי היווסדו בגלות בבל , מילא בית הכנסת הקהילתי את תפקיד ה"מקדש מעט" גם בארץ ישראל , גם אחרי בניין הבית השני . תהליך היצירה והגיבוש של התפילות המרכזיות שמהן הורכב סידור התפילה הוא מפעלם של הסופרים והרבנים , חכמי התורה שבעל פה בארץ ישראל , שיסודו הונח בימי שיבת ציון והוא נמשך ברציפות בימי מלכות בית חשמונאי . נזכיר בהקשר זה שוב שהטקס שנתקן במעמד חידוש הברית - קריאת התורה ו"הבנתה" לקהל עדת ישראל , שאותו מחדשים בכל שבת וחג בבית הכנסת של זמננו , נערך ברחבה שעוצבה כבית כנסת מחוץ לבית המקדש , אף שכבר נבנה וכבר התחדשה בו עבודת הקורבנות . אף זאת : כבר בימי...
אל הספר