פרק שלישי בין תורה לתפילה : בעיית האהבה והחטא ביחסי אלוהים ואדם תפילה מתוך עצמיותו של האדם התפילה היא , כאמור , מענה של האדם לקריאת האלוהים אליו באמצעות הנבואה . קריאת האלוהים הכללית לישראל ולאנושות היא התורה , שבני האדם נדרשים ללמוד ולעשות את מצוותיה , המקיימות את הזיקות "בין אדם למקום" ו"בין אדם לחברו . " נובע מכאן שעיקר ההיענות המצופה מן האדם לקריאת האלוהים היא לימוד התורה ועשיית מצוותיה . מה מוסיפה על כך התפילה ? כפי שנראה להלן , סידור התפילה מכיל גם לימוד דברי תורה מתוך התכוונות לדעת אותם "לשמם" ולעשותם , אך בצורה טקסית המבטאת את עצם המחויבות הנפשית ללמוד ולעשות . פירוש הדבר הוא שהמענה המתבטא בתפילה הוא ממד חובה נוסף על חובת הלימוד והוא המעשה שעניינו הבעת היחס הנפשי , המחווה הרגשית מחשבתית שבה גלומה הזיקה הקיומית בין האדם לאלוהים משני צדדיה : רגש הכבוד , המחשבה המעריכה , הכרת המחויבות , ההתרפקות המזרימה אהבה . בדברים אלה אנו מעמיקים את הנאמר בפרק הקודם על ציפיית האלוהים שהאדם ייענה למצוותו בצורה שונה מזו של המלאכים עושי דברו . למלאכים אין , כאמור , דעה עצמית והם פועלים כשליחי האלו...
אל הספר