משה רוםמן היחס בין החוכר היהודי לבעל האחוזה הפולני : הצד השני בפולין , החל מן המאה ה 16 ועד לחלוקת המדינה , הלך וגדל מספרם של החוכרים למיניהם , שרובם היו יהודים . הם שכרו מן האצילים הפולניים אחוזות , על כל ענפי המשק שלהן , או "חבילת" זכויות שהיו בידי בעלי האחוזות , כגון : לייצר ולמכור יי"ש , לגבות מסים שונים , להפעיל טחנות קמח או את המאזניים של העיירה . אדם שחכר אחוזה או "חבילת" זכויות מידי בעל אחוזה נחשב "חוכר כללי , " ולפי הנוהג היה מחכיר לפחות חלק מזכויותיו לחוכרי משנה . משום כך סיפקה חכירה כללית אחת פרנסה לכמה משפחות , ולפעמים אפילו לעשרות משפחות . תמורת החכירה שילם החוכר סכום קצוב מראש לבעלי האחוזה . ההפרש בין סכום זה ובין ההכנסות בפועל של החכירה היה הרווח ( או ההפסח של החוכר . לרוב נחלק תשלום החכירה לארבעה שיעורים , אולם לעתים קרובות לא שלח החוכר את הכסף ישירות לבעל האחוזה . מקובל היה שהחוכר מקבל "אסיגנציות , " כלומר פקודות הספרות על נושא זה בכלל , ועל מרכזיותו בתולדות היהודים במזרח אירופה בפרט , מצומצמת ביותר . עד כה אין אף ספר או אפילו מאמר הסוקר את תולדות מוסד החכירה ומעורבו...
אל הספר