פרק שלישי ימי הביניים המאוחרים וראשית התקופה המודרנית מזה זמן רב נוהגים ההיסטוריונים המערביים לחלק את ההיסטוריה לתקופות : עתיקה , ביניימית ומודרנית , וכל אחת מהן מחולקת לתקופת ראשית ותקופה מאוחרת ואף ליחידות קטנות יותר . החלוקה הזאת מקורה בחקר תולדות אירופה , והיא מתאימה , לשם דיוק , רק לדיון בנושאים אירופיים . ואולם נתקבל הנוהג לדון גם בתולדותיהן של תרבויות אחרות לפי החלוקות האלה , תרבויות שמן הסתם התפתחו במהירות שונה , בקצב שונה ובתגובה ללחצים ולדחפים שונים . אפילו בארצות האסלאם שבמזרח התיכון ובצפון אפריקה מקובל עתה על היסטוריונים לכתוב את תולדות ארצותיהם וחברותיהם שלהם במונחים האירופיים הללו . כותבי הערבית , הפרסית והתורכית המציאו את המונחים המקבילים בלשונותיהם שלהם , כולל תרגומים למושגים שלא היו ידועים בהן קודם לכן , כגון ימי הביניים וביניימי . השימוש בקטגוריות שמקורן בתרבות אחת לשם סיווג תופעות והתפתחויות בתרבות אחרת הוא תמיד מסוכן , לעתים דו משמעי ולפעמים אף מטעה לחלוטין . מתי , לדוגמה , מתחילה ההיסטוריה הביניימית של האסלאם , או של הודו או של סין ? מתי היא מסתיימת ? האם ההיסטוריה...
אל הספר