מגישה אופטימלית ועד גישה תיאורית ( מהרצוי למצוי ) נראה כי הדרך היעילה לארגן את הגישות היא על ידי העמדתן על גבי רצף אשר בקצהו האחד נמצאת גישה אופטימלית ( נורמטיבית ) ובקצהו הנגדי גישה תיאורית . ( Stanovich & West , 2002 ) הגישה האופטימלית טוענת כי ניתן להגיע להחלטות מושלמות שייעודן הוא למקסם את הרווח של המחליט על ידי בחינת כל החלופות ( המצב הרצוי . ( הגישה התיאורית , לעומתה , בוחנת את התנהגותם של מקבלי ההחלטות בפועל ( המצב המצוי . ( לפי גישה זו , אנשים אינם מתפקדים במציאות בצורה אופטימלית מכיוון שהרציונליות שלהם מוגבלת . נוסף על כך , אין אפשרות לקבל החלטות בדרך אופטימלית עקב מציאות דינמית ומשתנה . אנשים נדרשים לקבל החלטות במצבים המתאפיינים בקצב שינויים מהיר ובצורך לתת מענה מהיר לאירועים משבריים . עקב כך הדרכים האופטימליות לקבלת החלטות אינן מציאותיות , ויש לבחור בדרך סבירה מכיוון שהרציונליות מוגבלת וקיימות הטיות רבות בקבלת החלטות . ( Tartar & Hoy , 1998 Simon , 1993 ;) בספר זה אנסה לאחד את הגישות ולטעון כי ניתן להעמיד את הרצוי והמצוי על רצף שאותו נכנה "מידת היעילות בקבלת החלטות . " בקצהו...
אל הספר