התיפקוד ההאוריסטי לבסוף , הסבר יכול למלא גם תיפקוד ה א ו ר י ס ט י , כלומר לעורר להרחבת החקירה ולהנחותה . את התיפקוד הזה ניתן לראות , כמדומני , כמקרה פרטי של שני הקודמים : המדען מחיל את ההסבר על מצבים בעייניים חדשים , והוא עושה כן מפני שההסבר נראה לו כהסבר הנכון . התואר 'האוריסטי' אינו ניגוד של התואר ' מסביר ; ' הוא רק מתאר אחת מן הדרכים שבהן ניכרת הצלחת ההסבר . אבן , יש משתמשים בתואר זה לגבי אותם הסברים שמסיבה זו או זו הם בלתי תואמים , כאילו ביקשו לומר שאם הסבר לא יצלח לצורך אחר , מכל מקום המדען עצמו אולי יוכל להפיק ממנו איזו תועלת . לאמיתו של דבר , כל הסבר הוא בלתי תואם במידה זו או זו , מן הבחינות שמנינו לעיל ; כל ההסברים הם במידה מסוימת ' סקיצות להסבר , ' כהגדרתו הטובה של קמפל . אבל האומר שהסבר עשוי להביא תועלת להמשך החקירה , הרי זה רחוק עד מאוד מלגנותו בכסות מחמאה רפה ; שכן אפילו הטובה שבסוג זה אינם אלא צללי האידיאל . נראה לא שמזה זמן מה מדעני ההתנהגות שוקדים יותר מדי על ביעור 'הסברים מדומים' ופחות מדי על ניסיון להפיק מכל הסבר והסבר את מירב התועלת לחקירה . איני מטיל ספק בכך שכאן ו...
אל הספר