חומרה מופרזת כישלון אחר של דגמים , או ביתר דיוק : של בוני דגמים , הוא הקפדה יתרה על דייקנות ובחומרה מופרזת . בעניין זה מזכירים תכופות הערת אריםטו , שאמר : אין אדם משכיל מבקש דייקנות יותר משמניח הנושא שהוא דן בו . משפט זח , אף על פי שנאמר למעשה אגב דיון במוסר , אין לראותו כאומר כי הנושא גופו כופה מתוך עצם טבעו הגבלות על הדיוק שאפשר להשיג . ואם כך היא , דעתו של אריסטו , מעדיף אנוכי את עמדתו של קאנט , הגורס — בהתאם לעקרונו בדבר אכסיומות ההסתכלות — כי כל דבר שאנו מכירים מניסיוננו , בהכרח יש לו גודל מתפשט . אין נושא אשר ימנע , לפי טבעו , חקר מדויק . אבל מצב ידיעתנו והטכניקות שלנו לצפייה ולמדידה בזמן מסוים לא רק יכולים להטיל עלינו הגבלות כאלה , אלא הם בפירוש מטילים אותן . דיוקם של דגמים הוא , במקרים רבים , שלא כיאות : הם תובעים מדידות שאינן אפשריות , ואפילו היו אפשריות , לא היינו יודעים איך להשתמש בהן . למשל , תחשיבי הנאות מאירים , לפי שעה , התנהגות בני אדם לאין ערוד פחות , לדעתי , מאשר ציורים רבים של מוטיבאציה , שהם פשוטים מהם מבחינה מאתימאטית , אבל דקים ומחוכמים יותר מבחינה מציאותית . אכן...
אל הספר