מישורי פירושים מתוך טיבם האנושי המשותף של מדען ההתנהגות ונושא הדיון שלו עולה עוד בעיה . ההתנהגות יש לה משמעות גם לגבי האיש המתנהג גם לגבי הצופה , אבל אין חפיפה בהכרח בין שתי המשמעויות . בסעיף 4 הובדלו שתי המשמעויות ונקראו בשמות שונים : 'משמעות הפעולה' ו'משמעות המעשה . ' הפעולה ( בהבדל מהמעשה ) היא רצף של אירועים ביופיסיים , שמשמעותם בכוונת הפועל או בתכלית הפעולה . הפעולה , לעתים רחוקות היא חומר לצפייה , חוץ מבמחקרי זמן ותנועה או בענפי מדע כגון פונטיקה וקיגטיקה ; כרגיל , אין אנו צופים בתנועות אלא במיבצעים , אין אנו שומעים צירופי קולות אלא מלים , אין אנו רואים תנועות גוף אלא מחוות . מעשה הוא פעולה , כשמתבוננים בה מצד משמעותה לגבי הפועל ; במקרה זה מקבל התהליך הביוכימי ממדים פסיכולוגיים וחברתיים . מה שאנחנו צופים הוא מעשים , אבל התצפית מושתתת על היסקים וכינויים . כאן שורש הקושי . כיוון שחוקר ההתנהגות שותף למשמעויות הפעולה של אלה שאת התנהגותם הוא חוקר — מאחר שלשונו ולשונם אחת היא , כביכול — נדמה לו כי הוא צופה את המעשה בלבד , בלי תיווך של השערות . אולם ההנחה על שיתוף משמעויות אינה אלא סברה...
אל הספר