אין תוחלת להתבוללות אלה עוויתות פנימיות והתפתלויות שיכלו לבוא אל קצן . בתום תהליך ממושך , מכאיב , מסוכסך אמנם , יכול היה הנכבש להיטמע בקרב הכובשים . אין בעיה ששחיקת ההיסטוריה לא תוכל לה : הכול עניין של זמן ושל דורות . בתנאי כמובן שהיא לא תכיל נתונים סותרים . אך במסגרת הקולוניאלית , התברר שההתבוללות בלתי אפשרית . כמעט תמיד , סופו של המועמד להתבוללות להתעייף מן המחיר העצום שעליו לשלם ומכך שלעולם לא יוכל לסלק את חובו . הוא גם מגלה בבעתה את מלוא משמעותו של ניסיונו . רגע ההתפקחות דרמטי : הוא מבין ששב וקיבל עליו את האשמותיו ואת הרשעותיו של הכובש , הוא מבין שהתרגל להביט בקרובים אליו בעיניים של תובע . אמנם אינם נטולי פגמים ואף אינם ללא דופי . יש יסודות אובייקטיוויים לחוסר סבלנותו כלפיהם וכלפי ערכיהם , כמעט הכול אצלם מיושן , בלתי יעיל ונלעג . אלא מה , אלה קרוביו , הוא שייך אליהם , לעומקו של דבר הוא מעולם לא חדל להשתייך אליהם ! מקצבים אלו שאיזונם איתן זה מאות בשנים , מזון זה המיטיב כל כך למלא את פיו ואת קיבתו , כל אלה עדיין שלו , כל אלה הוא עצמו . האם לכל אורך חייו עליו להתבייש ביסוד האמתי ביותר...
אל הספר