אהבת הכובש והשנאה העצמית ניסיונו הראשון של הנכבש הוא לשנות את מצבו באמצעות שינוי עורו . מודל מפתה וקרוב ניצב לפניו : דווקא זה של הכובש . הלה אינו סובל ולו מאחד מליקוייו ; הוא ניחן בכל הזכויות , נהנה מכל הרכוש ומזוכה בכל היוקדות ; עומדים לרשותו הנכסים והכיבודים , הטכניקה והסמכות . בסופו של דבר , הוא האיבר השני במשוואה , האיבר הרומס את הנכבש ומשמר אותו במצב של שעבוד . שאיפתו הראשונית של הנכבש תהיה להשתוות למודל יוקרתי זה , להידמות אליו עד כי ייעלם בו . יש מי שהסיק מן המהלך הזה , המניח אמנם התפעלות מהכובש , שקיימת הסכמה לכיבוש . אך באמצעות דיאלקטיקה ברורה , דווקא ברגע שבו הנכבש מתפשר עד תום עם גורלו , הוא מתכחש לעצמו בעיקשות הגדולה ביותר . משמע שהוא מכחיש , בדרך אחרת , את מצב הכיבוש . ההכחשה העצמית ואהבת האחר משותפות לכל מי שמועמד להתבוללות . ושני מרכיביו של אותו ניסיון שחרור קשורים הדוקות : אהבת הכובש מושתתת על מכלול של רגשות הנעים מבושה עד שנאה עצמית . ההגזמה שבאותה כניעה למודל רבת משמעות . האישה הבלונדינית , גם אם תהיה תפלה ושגרתית בתוויה , תיראה עדיפה מכל שחורת שער . מוצר שיוצר בידי ה...
אל הספר