הילד הנכבש

הילד הנכבש נדמה כי חבלה חברתית והיסטורית זו טומנת בחובה את ההשלכות הרבות והכבדות ביותר . היא תורמת לפגימה בהיבטים האחרים של חיי הנכבש ובתנועה חוזרת , המתקיימת תדיר בתהליכים האנושיים , היא ניזונה בעצמה מנכויותיו האחרות של הנכבש . מאחר שאינו נחשב בעיני עצמו לאזרח , מאבד הנכבש גם את התקווה שבנו יהפוך לכזה . עד מהרה הוא מוותר על כך בעצמו , אינו מעלה את החזון הזה על דעתו , מרחיק אותו משאיפותיו האבהיות ואינו מייחד לו כל מקום בחינוכו . משום כך דבר לא יעורר בנכבש הצעיר את הביטחון ואת הגאווה באזרחותו . הוא לא יצפה ממנה לשום יתרון , הוא לא יוכשר לקבל עליו את מטלותיה . ( וכמובן , מאום לא יוביל אותו לכך בחינוך שהוא מקבל בבית הספר , ששם הרמזים לקריה ולאומה מועלים תמיד בהסתמך על האומה הכובשת ( . תהום פדגוגית זו , שהיא תוצאה של הליקוי החברתי , מנציחה אפוא אותו ליקוי עד כי הוא נעשה לאחד מממדיו המהותיים של הפרט הנכבש . מאוחר יותר , בהיותו מתבגר , הוא אף מתקשה להבחין במוצא היחיד למצב משפחתי הרה אסון : המרד . אכן המעגל נסגר היטב . המרד באב ובמשפחה הוא מעשה בריא וחיוני להשלמה העצמית ; זהו מאבק חדש , מאושר...  אל הספר
כרמל