הדה הומניזציה מהותו האמתית של הנכבש אינה מעניינת כהוא זה את הכובש . לא זו בלבד שאינו רוצה להבין את הנכבש בממשותו , אלא שהוא דואג להסב לו את התמורה ההכרחית הזאת . ויש במנגנון הזה , שמטרתו ללוש מחדש את הנכבש , כדי להאיר את עינינו . הוא מורכב קודם כול מסדרה של שלילות . הנכבש אינו דבר זה , אינו דבר אחר . לעולם אין מתייחסים אליו באופן חיובי ואם כבר עושים כן , התכונה המוענקת שייכת לליקוי פסיכולוגי או מוסרי . כך בעניין הכנסת האורחים הערבית , שקשה לדבר עליה במונחים שליליים . אם בוחנים היטב , מגלים שהתשבחות באות מפיהם של תיירים , של אירופים מזדמנים , ולעתים נדירות מפיהם של כובשים , כלומר אירופים שהתיישבו במושבה . מן הרגע שהתמקם , האירופי אינו מנצל עוד אותה הכנסת אורחים , בולם את החילופים , תורם למחסומים . הוא מחליף בזריזות את קשת הצבעים שלו כדי לצייר מן הנכבש תמונה של אדם קנאי , מסתגר , דוחה את הזולת , פנאטי . מה עולה בגורלה של אותה הכנסת אורחים נודעת ? מאחר שאינו יכול להכחיש אותה , מבליט הכובש את צלליה ואת תוצאותיה הרות האסון . מקורה בחוסר אחריותו , בפזרנותו של הנכבש , שאין לו כל חוש לתחזית , ...
אל הספר