הגזענות ובכלל , כל זה אינו אלא חלומו המעורפל של הומניסט בן המולדת . הקולוניאליסט תמיד טען , ובבירור , שאין להעלות על הדעת התאמה שכזאת . אך ההסבר שהוא מחייב את עצמו לתת לכך , הגם שהוא עצמו רב משמעות , יהיה שונה מאוד . אי האפשרות הזאת אינה תלויה בו אלא בשותף : היא נעוצה במהותו של הנכבש . במילים אחרות , וזאת הנגיעה המשלימה את הדיוקן הזה : הקולוניאליסט פונה לגזענות . יש לציין שהגזענות היא נחלתם של כל הכיבושים , בכל קצות תבל . זה אינו מקרה : הגזענות מתמצתת ומסמלת את הקשר היסודי שבין כובש לנכבש . אין מדובר בגזענות תאורטית , מה גם שהיינו מתקשים בכך : הקולוניאליסט אינו סובל לא תאוריות ולא תאורטיקנים . מי שמודע למצבו האידאולוגי או המוסרי הרעוע , מתגאה בדרך כלל בהיותו איש מעשה , המפיק את לקחיו מן הניסיון . יותר מדי קשיים נערמים בדרכו לבנות את מנגנון הפיצוי שלו , מכדי שהקולוניאליסט לא יחשוש מוויכוחים . גזענותו נחווית , יומיומית ; אך שכרו אינו יוצא בהפסדו משום כך . לעומת הגזענות הקולוניאלית , זו של התאורטיקנים האירופים נראית שדופה , קפואה על שמריה , ובמבט ראשון כמעט נטולת תשוקה . הגזענות הקולוניאל...
אל הספר