הפטריוט בתנאים האלה , ברור שאין לו כל תקווה למצוא בו עצמו את ההערכה העצמית ההכרחית הזאת , הערבה לשיקום כבודו . ההפרזה שבגאוותו , בדיוקנו העצמי המפואר מדי , מחלישה אותו יותר משהיא באה לשרת אותו . ולאמתו של דבר , הוא תמיד פנה בו זמנית אל מחוץ לעצמו : הוא מחפש את הסעד האחרון הזה במדינת האם . ואמנם , התמיכה הזאת חייבת לאחד שני תנאים . הראשון , שהיא תשתייך לעולם שהוא עצמו חלק ממנו , אם רצונו ליהנות ממעלותיו של מעמד המתווך . השני , שהעולם הזה יהיה זר לחלוטין לנכבש , כדי שהלה לעולם לא יוכל להתגאות בו . וראה זה פלא , שני התנאים האלה מתקיימים למופת במדינת האם . על כן , הוא יפנה לתכונות ארץ מולדתו , בשעה שהוא יהלל ויעצים אותן , וידגיש את מסורותיה הייחודיות , את מקוריותה התרבותית . וכך , בהינף אחד , הוא יציב הן את השתייכותו שלו לאותו עולם מאושר , את הקשר הטבעי שלו , מלידה , למדינת האם , והן את אי יכולתו של הנכבש להיות שותף לאותן הנפלאות , את חיצוניותו המוחלטת , האומללה והבזויה כאחד . נוסף על כך , הקולוניאליסט מבקש ליהנות מדי יום ביומו מן הבחירה הזאת , מן החסד הזה . הוא מציג את עצמו , כפי שהוא מרב...
אל הספר