הבוז העצמי שכן כל הזקוק למשטרה ולצבא כדי להתפרנס , לכוח ולאי הצדק כדי להוסיף להתקיים , אינו יכול שלא לשלם על כך . כל המסכים לחיות בהתמדה עם עצם קלונו אינו יכול שלא להינזק . שירי התהילה לעצמו ולקרוביו , הטענה החוזרת ונשנית , ולו גם המכירה בצדקת עצמה , בדבר מצוינות מנהגיו ומוסדותיו , בדבר עליונותו התרבותית והטכנית , אין בהם כדי למחוק את ההרשעה היסודית שכל קולוניאליסט נושא בעומק לבו . כיצד יוכל להתעלם ממנה ? ואם אך ינסה לעמעם את עצם קולו הפנימי , הכול , מדי יום , יזכיר לו אותה ; הצפייה הפשוטה בנכבש ; רמיזותיהם המנומסות , או האשמותיהם הבוטות , של הזרים ; הודאותיהם של קרוביו במושבה ו : והמולדת , שבה הוא רואה את עצמו , בכל פעם מחדש , מוקף חשדנות קנאית במקצת , מתחסדת במקצת . אמנם נוהגים בו בזהירות , כמי שעומד לרשותו איזשהו כוח כלכלי או פוליטי , או שהוא חלק ממנו . אך יש הרומזים שהוא זריז , שידע לנצל היטב מצב נתון , שמשאביו , בסופו של דבר , נגועים במוסריות מפוקפקת . עוד רגע קט , ועשויים לקרוץ לו בערמומיות . הוא מתגונן כמיטב יכולתו מפני ההאשמה הזאת , בין מובלעת ובין גלויה , אך הנוכחת תמיד , והמו...
אל הספר