הבינוניות סינונה המתמיד של קבוצת הכובשים מסביר את אחד מאפיוניו הרווחים ביותר של הכובש : בינוניותו . הרושם אך מוגבר על ידי אכזבה תמימה לכאורה : הפער הזועק לשמים בין יוקרתו , יומרותיו ומטלותיו של הכובש לבין כישוריו הממשיים , תוצאות פועלו . כל המתקרב לחברה הקולוניאליסטית אינו יכול שלא לצפות לעילית , או לפחות למבחר , לטכנאים הטובים ביותר . כמעט כולם , ובכל מקום , תופסים את המקומות הראשונים , אם להלכה ואם למעשה . הם יודעים זאת , והם תובעים את חלקם בהתייחסויות ובכיבודים . החברה הכובשת רואה את עצמה חברה מובילה ומקפידה להיראות כך . קבלות הפנים של שליחי מדינת האם מזכירות יותר מכול קבלות פנים של ראש ממשלה , ולא של מושל . כל נסיעה , ולו הזעירה ביותר , גוררת אחריה שיירה של אופנוענים נמרצים , שורקים ורועשים . אין בוחלים באמצעים כדי להרשים את הנכבש , את הזר , ואולי אפילו את הכובש בכבודו ובעצמו . ואולם , בדרך כלל , מבט בוחן יותר יגלה מבעד לפארו או לגאוותו הפשוטה של הכובש הקטן אנשים נמוכי קומה . פוליטיקאים , המצווים לכייר את ההיסטוריה , כמעט חסרי כל ידע היסטורי , שהאירועים תמיד מפתיעים אותם , שאינם רו...
אל הספר