מהמתיישב לכובש המתיישב אינו קיים , מפני שלהישאר מתיישב אינו דבר התלוי באירופי מהמושבות , אפילו היה חפץ בכך . אם רצה בזה מפורשות ואם לאו , המוסדות , המנהגים והאנשים מקבלים אותו בתור מיוחס . מרגע הגעתו , או מלידה , הוא נמצא במצב נתון המשותף לכל האירופים החיים במושבה , מצב ההופך אותו לכובש . אך לאמתו של דבר , בעייתו המוסרית היסודית של הכובש - עד כמה הוא מערב את חירותו במעשיו ועל כן , עד כמה הוא מערב בהם את אחריותו - אינה נמצאת במישור הזה . אמנם הוא יכול היה שלא לנסות את הרפתקת הכיבוש , אך מן הרגע שהמפעל החל להתגלגל , אין עוד ביכולתו לדחות את תנאיו . ועוד יש להוסיף שהוא יכול היה להיות כפוף לאותם התנאים , ללא תלות בשום בחירה מוקדמת , מרגע שנולד במושבה להורים כובשים בעצמם , או אם הוא באמת לא היה מודע למשמעותו האמתית של הכיבוש בעת שקיבל את החלטתו . בעייתו האמתית של הכובש תתעורר במישור אחר : לאחר שגילה את משמעות הכיבוש ונעשה מודע למצבו , למצב הנכבש וליחסיהם ההכרחיים , האם ישלים עמם ? האם יתכחש לעצמו או שמא ישלים עם עצמו כמיוחס , ויאשר בכך את דלותו של הנכבש , הנגזרת באופן בלתי נמנע מזכויות היתר...
אל הספר