סרק ב : להיות "הוד" בישראל ולהיות "הוד" בתפוצות שאלת הזהות היהודית בישראל ובתפוצות והדיאלוג שביניהן לא עוד נטו העיסוק בזהות ובהגדרתה בכלל וניסוחה של זהות יהודית בפרט הם ביטוי , כפי שכבר ציינו בפרקים הקודמים , למציאות משברית כחייו ההיסטוריים והתרבותיים של העם היהודי . עצם חוויית ההתבדלות היהודית יש לה שורשים היסטוריים עמוקים . התודעה של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" התעצמה ברגע של שבר היסטורי , כאשר נוצר איום על עצם קיומו של העם היהודי כציבור בעל זהות מובחנת , והוא נדרש להגן על קיומו הרוחני-תרבותי . תהליך זה מאובחן היסטורית לראשונה בגלות בבל , והוא בא לידי ביטוי ברור בעיצובה של החברה היהודית של שבי ציון בראשית ימי הבית השני ( ויינפלד , . ( 1974 הרעיון הזה של עדת קודש , שחיה בנפרד משאר אומות העולם ובהתאם לחוקה אלוהית נצחית , הלך והתפתח ובסופו של דבר עיצב את רעיונות היסוד של היהדות הרבנית כפי שתוארו דלעיל : יהודי הוא בן ברית מעצם לידתו למשפחה היהודית המקודשת , ואין לו חיים כיהודי אלא במסגרת חיי תורה ומצוות . המציאות הברורה הזו , השונה מהותית מהזהות היהודית הלאומית-אתנית של ימי בית רא...
אל הספר