גרוסמן וספרות גיל ההתבגרות נקודת המוצא שלי לעיון ב"מישהו לרוץ איתו" היא קישורו להיבט ארכיטקסטואלי שלו , כלומר ראייתו בהקשר של כתיבת סוגה ייחודית : ספרות לגיל ההתבגרות . סוגה זו פונה לקהל קוראים מעורב : מתבגרים , טרוםמתבגרים ומבוגרים . יש לה מאפיינים פואטיים וסגנוניים , מאפייני תוכן ולעתים קרובות גם דילמות אופייניות המאתגרות את הסופר באשר ליעד הערכי-חינוכי של כתיבתו . יצירותיו של דוד גרוסמן מראשית כתיבתו ועד עתה מאפשרות למתבגרים להשמיע את קולם הייחודי , במובן הבאחטיאני של המושג ( באחטין , ( 1978 ובמובן הפמיניסטי והפוסט-קולוניאלי של המושג . voicing בספרות הפמיניסטית המושתקת , המדוכאה , אישה או אישה שחורה היא המתחילה לדבר . בספרות הפוסט-קולוניאלית המשמיע את קולו הוא גבר שחור או אישה שחורה או מי שנשלט על ידי שלטון קולוניאלי כבן מיעוטים , שלעתים עדיין מחפש קול משלו . את הקול הייחודי לו הוא מחפש במתח שבין קולו של השליט , המנוסח בשפה תקנית , לבין הקול האותנטי שלו , חסר השפה או בעל שפת שוליים . ( Allen , 2000 ) סיפור גיל התבגרות מאפשר למתבגר להשמיע קול שבמציאות חייו הרגילה אינו יכול או אינו מס...
אל הספר