ג . אמצעים רטוריים כמסייעים בפענוחטקסט הרטוריקה , לפי אריסטו , היא אמנות השכנוע . היא אינה מספקת מידע הדרוש לדיון , אלא ניסיון לגרום למישהו לראות דבר כפי שהמוען ( הכותב או הדובר או היוצר ) רואה אותו . על-פי חלוקה שנעשתה על-ידי מספר רטוריקנים ( לנדאו ( 17 : 1988 ניתן להבחין בין שתי דרכים שבעזרתן מבקש המוען לשנות את דעתו של הנמען : דרך אחת היא שכנוע ( conviction ) באמצעות פנייה אל ההיגיון המושג באמצעים לוגיים כמו הארגומנט , כלומר הכותב רוצה להראות שטיעוניו הם אמת על פי עקרונות הלוגיקה . הדרך השנייה היא השידול ( persuasion ) המושג על ידי פנייה אל הרגשות באמצעים רטוריים-סגנוניים ( סמנטיים ותחביריים , ( כגון החזרה התחבירית , הלשון הפיגורטיווית , הקונוטציה וכדומה . כאן מנסה המוען לבקש את הסכמת הנמען לעמדתו בלי לפנות אל השכל . לנדאו ( שם ) מוסיפה לשני האמצעים הנזכרים לעיל , הרטוריקה הלוגית והרטוריקה הסגנונית , גם אמצעי שלישי שהוא השכנוע באמצעים פסבדולוגיים , כלומר השכנוע הלוגי המדומה . דרך שכנוע זו מצטרפת גם היא אל השידול , משום שגם כאן מעוניין המשכנע בהסכמה לעמדתו בלי הוכחת האמת דווקא . הפני...
אל הספר