הרף עין : הרהורים על ממד הזמן במוזיקה מירה זכאי המלחין יוסף טל מספר על אירוע מיוחד שחווה בקהילה שינטואית בקיוטו בשעת תפילה של חג -.המתפללים היו חמישה נזירים שישבו ברגליים שלובות לפני דלת הפתוחה אל הגן ... בחיקו של כל נזיר היה מונח ספר תפילה , שמתוכו קרא במלמול כמעט אילם . מאי שם הגיע צליל קשת על פני מיתר , חסר ויבראטו , יציב בגובהו ובעוצמתו ומתמשך בלא אתנחתא בין משיכה עולה ויורדת . חשתי באובדנה של מודעות הזמן אשר לה הורגלתי ובהתחלפותה בתחושת זמן אחרת , הזמן שבהתמסרות - לא למשימה כלשהי , אלא התמסרות לשם עצמה . לא היו כאן לא התחלה ולא סוף , לא הרהור בארצי ולא הגות במה שמעבר לו , אף לא תחושה של הווייתן שלך בתוך הזמן לא זמן הזה , כי אם מצב של התפשטות מכל גשמיות , של מופשטות באשר היא . לא אוכל לומר כמה שעות עברו עלי בנסיבות אלה , כי היטב נשמרתי מלשחזר את מספרן בדיעבד בעזרת שעון , שלא להרוס , חלילה , את הזמן האחר , הזמן השייך לתפילה ( טל ( 197-196 , 1997 " לכל זמן , ועת לכל חפץ" ( קהלת ג , ( 1 " חכי כמעט רגע עד יעבר זעם" ( ישעיהו כו , . ( 20 אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכול . ואין לו ...
אל הספר