האחר והזמן ביאטריס פריאל " עת לחבוק ועת לרחק מחבק" ( קהלת ג , . ( 5 נושא הזמן העסיק את האנושות מאז ומתמיד , בניסיונותיה המתמשכים להבין את מהותם של שינויים ויציבות בעולם ובעצמי . במאמר זה אפתח את ההנחה שהמודעות שלנו לזמן - ההוויה האנושית של זמן עבר , הווה ועתיד - איננה תחושה או חוויה של סובייקט בודד , אלא תחושה הנוצרת בהוויות הראשוניות ביותר של הדדיות ושל חוסר הדדיות בין תינוק לאמו . יתרה מזאת , אנסה להראות שתחושת הזמן היא ממד בסיסי המארגן אינטראקציות ראשוניות אלו , ממד אשר יישא , לתמיד , את חותמו של האחר . אפשר לציין שתי השקפות בסיסיות שונות של האדם ביחס לקביעות ולשינוי : מחד גיסא , תפיסה שהעולם יציב ואפשר לדעת אותו , ומאידך גיסא , המציאות היא בזרימה מתמדת ואי אפשר לדעת אותה ממש . ( 1982 ; Whitrow 1961 Fraisse 1964 ; Jacques ) שתי מטאפורות ידועות מייצגות היבטים בסיסיים אלה על הזמן . מטאפורה אחת מבנה את הזמן כחץ או כנהר , העובר מנקודה לנקודה , עם כיווניות מסוימת , שינוי מתמיד וסופיות . זה הזמן שבו "לא נכנסים פעמיים לאותו נהר . " לפי המטאפורה השנייה , הזמן מעגלי , הכל יחזור על עצמו וניתן...
אל הספר