ההווה הישראלי זלי גורביץ ' שוב לא יחזור השיר הגדול אך לנו רב האושר בקיים שכשוך אבני החוף בחול תחת הגל השב לים . ( ויליאם באטלר ייטס , "המאה ה 19 ואחריה ( " ... אז היה לנו עתיד יותר גדול מן ההווה , והיום יש לנו רק הווה גדול אין קץ . ומי עוד מדבר כאן על עתיד ? חוץ מן השלום , כמובן . ( ס . יזהר ( 2001 ההווה , שלא כעבר , חמקמק . אי אפשר לספר אותו , לקבע אותו , לתת לו שם , לחלק אותו לתקופות , לחפש את מקורו , לעקוב אחר עלילותיו . גם אי אפשר להפריד אותו מהעבר או מהעתיד , כי הוא הגבול הדק , המעבר עצמו בין עתיד לעבר . ההווה הוא מילה אחת להכרה בכך שהזמן עובר , הרגע חולף , החיים נמשכים . עם זאת , זרימת ההווה העירומה מולבשת על ידינו במושגים מכניים יותר , שעתיים . אנחנו מחלקים את ההמשכיות לקטעים . כך אפשר לקרוא את הפסוק הידוע של הרקליטוס , הקובע כי אי אפשר לדרוך פעמיים באותו נהר . בדרך כלל הדגש בהבנת הפסוק הוא על הנהר הזורם ומתחלף בלי הרף , על אי ההישנות שלו , על אי ההישנות שלנו . אבל הפעמיים לא בא , בעצם , מהנהר ,
אל הספר