סיכום הפרק האגדות שבתלמוד הבבלי נאספו מתוך תורתם של התנאים והאמוראים , תקופה של כחמש מאות שנה . האגדות הראשונות נתחברו בארץ ישראל בימי בית המקדש הראשון , והאחרונות בישיבות בבל . יש מהן שנכתבו בעברית ויש בארמית , חלקן נוצרו בעולם הלמדני של החכמים בבתי המדרש וחלקן על ידי בני העם שהתכנסו בכיכר העיר . יש בהן מימרות חכמה , דרשות פסוקים , מעשיות ומשלים , פתגמים עממיים ודברי חידוד , בצד חזיונות ותיאורים מיסטיים . החכמים הראשונים אשר נשאלו על האגדות - כמו רבי יהודה הלוי ורבי אברהם בן הרמב"ם ואחרים שהוזכרו לעיל בסעיף - 1 הבחינו במגוון הגדול של האגדות והציעו לארגן אותן על פי סיווגים שונים . מכל ההצעות עולה פנייה לקוראי האגדות לפתח רגישות ספרותית ולגשת לאגדות מתוך התחשבות בסגנונן ובמטרות מסירותן ומתוך מודעות לרקע יצירתן ולקהל היעד שלהן . במהלך הדורות נכתבו פירושים רבים לאגדות , פירושים המשקפים את העולם התרבותי והרוחני של כותביהם . כפי שהוכחנו בפרקי הספר , חלק מהפרשנים זיהו באגדות מגמה חינוכית-מוםרית , אחרים העדיפו ללמוד מהן מסרים הגותיים או קבליים , ורבים נטו פעם לכך ופעם לכך , לפי האגדה המתפרשת ...
אל הספר