סיכום הפרק עניינה של האגדה הוא הקשר שבין האדם לבוראו , בין ישראל לאלוקיו , ולכן היא קרובה לעולמם ולמאווייהם של המקובלים . המסורת המיסטית נמסרה אמנם כתורה שבעל פה , אך למקובלים עצמם היה עניין רב , מהמאה הי"ג ואילך , לחבר אותה למדרשים ולאגדות של חז"ל . הסגנון המתומצת של האגדות , שלעתים קרובות הנו מופלא וחידתי , מקל על חיבורן לרעיונות המיסטיים . תפוצתו וסמכותו של התלמוד הבבלי סייעו להתקבלותם של רעיונות אלה בציבור הרחב ולהיווצרותה של פרשנות קבלית לאגדות . בספרות הקבלית בכללה מציינים את הפצת הזוהר ( בסוף המאה הי"ג ) ואת הופעת האר"י ( במאה הט"ז < כתחנות משמעותיות ביותר . כך אפשר גם לארגן את הפרשנות הקבלית לאגדות . פירושיהם של רבי עזריאל מגירונה ושל רבי טודרוס אבולעפיה מייצגים את הפרשנות הקבלית שלפני הזוהר , ואילו פירושו של המהר"ל מפראג מייצג את זו שבאה בעקבות הזוהר . מבית מדרשו של האר"י הזכרנו את הספר שער מאמרי רז"ל מאת רבי חיים ויטאל . הפרשנות החסידית לאגדות עומדת בוודאי בסימן השפעתו של האר"י - והבאנו לכך דוגמה מתוך ליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברםלב - כמו גם פרשנותו של הרב יוסף חיים מבגדאד ,...
אל הספר