. 2 הפרשנות הפילוסופית במאות הי"ג-י"ד כסמלים של מושגים פילוסופיים , והאגדה בכללותה - כמוסרת רעיונות הגותיים ( ראו לעיל פרק ב , סעיף . ( 1 . 2 הפרשנים הפילוסופיים לא נהגו לבאר את אגדות התלמוד כסדרן , אלא רק אגדות קשות ותמוהות , כדי להדגים את שיטתם הפרשנית , או אגדות שהתאימו לנושא הפילוסופי שדנו בו . להלן נציין כמה פרשנים שכלתנים ופילוסופים בני התקופה , לפי סדר כרונולוגי , ובהמשך נביא דוגמאות של פירושיהם . רבי משה אבן תבין כתב את ספר פאד , > בין השנים ( 1274-1244 ובו ביאר שמונים ושש ( כמניין פא"ה ) מאגדות התלמוד ברוח הפילוסופיה של הרמב"ם . זהו החיבור הראשון שעניינו ביאור פילוסופי לאגדות שהגיע לידנו בשלמותו . רבי יצחק בן ידעיה ( אמצע המאה הי"ג ) כתב גם הוא פירוש פילוסופי מקיף על האגדות " . הרשב"א ( רבנו שלמה בן אברהם אדרת , ( 1310-1235 היה הראשון מבין מפרשי התלמוד הגדולים שהתייחס לאגרה והקדיש לה חיבור מיוחד " . עד אז התמקדו פרשני התלמוד בסוגיות ההלכתיות ופסחו על האגדות . למרות נטייתו החזקה של הרשב"א לקבלה , הוא נהג לבאר את האגדה בדרך רציונלית והציג אותה כהגיונית וכתואמת את העמדות הפילוסופ...
אל הספר