מבוא הפילוסופיה היהודית בימי הביניים העמידה את בניינה על שני יסודות מוצקים : מחד-גיסא , על אמונה בקב"ה ועל נאמנות לתורת ישראל ולמסורת ההלכה , ומאידך-גיסא , על שכנוע פנימי בנכונות החשיבה הפילוסופית ובאמיתות המסקנות המדעיות . כדי לקיים את השילוב הזה חייב הפילוסוף היהודי המאמין להתגבר על שתי משוכות , האחת צורנית והשנייה תוכנית . מבחינה צורנית - הרעיונות הגלומים בתנ"ך ובאמרות חז"ל לא נוסחו בשפה פילוסופית , ולכן הפרשן הפילוסופי נדרש "לתרגם" אותם למושגים המוכרים והמקובלים בחשיבה הפילוסופית . קשה מזו משוכת התוכן , שכן משמעותם הראשונית של פסוקי התנ"ך ואגדות חז"ל אינה תואמת את ההנחות ואת תפיסות העולם הרווחות בפילוסופיה , וכדי לגשר בין אלה לאלה נאלץ הפרשן לפרש את הפסוק או את האגדה שלא כפשוטה . זכותו לומר שאינו מבין את כוונת האגדה או שהיא משקפת עמדת יחיד בלתי-מחייבת , אבל אם ברצונו לשמר את האגדה כאמירה משמעותית ומחייבת וללמוד ממנה , עליו להניח שהאגדה כתובה בלשון מושאלת או אלגורית , או שהיא מכוונת באופן כללי לרעיון נסתר שרק בעיון מעמיק אפשר להבינו , ואז הוא יחתור לאחד את האגדה עם החשיבה השכלתנית ו...
אל הספר