דפוסי התיישבות

דפוסי התיישבות הפיזור הבלתי אחיד של יהודים נבע קודם כול מפיצולה הטריטוריאלי של גרמניה . גרמניה שממערב לנהר האלבה הייתה מפוצלת למאות דוכםויות זעירות , אדמות כנסייה וערי מדינה , ולכל אחת מהן הייתה מדיניות שונה בנושא התיישבות של יהודים . מדינות גדולות יותר במזרחה של גרמניה , כגון בווריה , סקסוניה וכן אוסטריה , יצרו דפוסים אחידים יותר של התיישבות יהודית . שני האזורים בעלי האוכלוסייה היהודית הצפופה ביותר סביב שנת 1815 היו הטריטוריות הפולניות לשעבר של פוזן ופרוסיה המערבית במזרח , והאזור של הריין התיכון והעליון ועמקי הנהר מיין בדרום מערב . בין שני אלה התקיימו מספר מרכזים בינוניים בגודלם של אוכלוסייה יהודית - שלזיה , דרום הנובר , אוםטפריםלנד , ( Ostfriesland ) והערים ברלין והמבורג . יהודי המחוזות הפולניים לשעבר חיו ביישובים מרוכזים , בדומה לעיירות ( שטעטלעך ) של מזרח אירופה . בשנת 1817 חיו יותר מ 500 תושבים יהודים בכל אחת מ 28 עיירות בפוזן ובמערב פרוסיה , שאוכלוסייתן מנתה פחות מ 4 , 000 נפש ; לעתים 1 על פיצולה הפוליטי והגאוגרפי של גרמניה בתקופה זו ראו וסרמן , "אך גרמניה היכן היא , " פרקים ....  אל הספר