האומנם נקט הרמב"ם עמדה מהפכנית כלפי לימוד התלמוד ישראל מ' תא שמע דבריו הברורים של הרמב " ם בסוף הקדמתו ל"משנה תורה : " "כללו של דבר , כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל [ ... ] לפיכך קראתי שם חיבור זה 'משנה תורה' לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם , " ובניסוח מקביל בהקדמה ל"ספר המצוות : " "ובכלל , שלא יצטרך עמו אחר התורה ספר אחר זולתו לדעת ממנו דבר ממה שיצטרך בכל התורה , בין מדאורייתא בין מדרבנן , " עוררו התרגשות רבה בין החכמים בני זמנו , במזרח ובמערב . מלבד הבעייתיות הכרוכה בהשמטת מראה מקום המקורות התלמודיים , המזקיקה את הפוסקים להיסמכות עיוורת על בקיאותו של הרמב"ם ודרך הבנתו את המקורות , נשמע מדברים אלו מעין עידוד להמרת לימוד התלמוד - המלא על גדותיו חומר דחוי , שאינו תקף הלכה למעשה - בלימוד מרוכז , תמציתי ויעיל יותר בספר "משנה תורה . " עניין זה עורר עליו את תגובתו הידועה של רבי פינחס הדיין , שבכללה כתב : "ראוי להדרתך להורות לעולם שלא יניחו הגמרא מלהתעסק בה ' , " ואת תשובתו הידועה יותר של הרמ...
אל הספר