ד. התנועה הציונית וההגירה היהודית

ד . התנועה הציונית וההגירה היהודית עמדתה של התנועה הציונית בעניין היציאה ההמונית של היהודים ממזרח אירופה לא הייתה אחידה . מהעמדות שהושמעו מפי מנהיגים ופעילים ציונים עולה כי בתנועה הציונית היו שני מחנות אשר ראו באופן מנוגד את ההגירה היהודית ממזרח אירופה בכלל ואת ההגירה לארץ ישראל בפרט . מצד אחד ההנהגה הציונית - הן של חיבת ציון הן של ההסתדרות הציונית - התנגדה להגירה לא סלקטיבית לארץ ישראל ; מהצד האחר המחנה הסוציאליסטי דיבר במונחים של הגירה סטיכית לארץ ישראל במטרה לפתור את האנומליה במבנה הכלכלי של העם היהודי . בשנת , 1882 עם התגברות זרם ההגירה לארצות שמעבר לים , החלו להגיע לארץ ישראל מהגרים רבים . הגעתם לארץ ישראל הייתה אמורה לשרת את רצונותיה של התנועה הציונית ולקדם את מטרותיה , ואולם כבר בראשיתה של ההגירה ממזרח אירופה ציונים רבים התנגדו להגירה לא מבוקרת לארץ . באפריל , 1882 כאשר ההגירה לארץ ישראל הייתה בתחילתה , הזהיר לילינבלום מפני הגירה לא מבוקרת לארץ : 'כבר אמרתי כי היציאה גברה מאוד , ומהרבה מקומות קיבלתי מכתבים , כי עניי העם נכונים למכור כל אשר להם ולנסוע לארץ הקודש . אם מעוררים אנו ...  אל הספר