ה . כוונת האותיות בתפילה הבנת התפקיד שמילאה התפילה בדרכו של הבעש"ט כמיסטיקן לא תהיה שלמה בלא שניתן את הדעת על הטכניקה של מיקוד הכוונה באותיות התפילה והתורה . מדובר בדרך מסוימת של כוונה שעליה המליץ הבעש"ט כנתיב להשגת הדבקות . ההנחה העומדת ביסוד דרך זו היא שאותיות התפילה , וכן האותיות של כל טקסט הכלול במושג 'תורה / עשויות לשמש כלי קיבול לנוכחות של ישות אלוהית . סגולה מיוחדת זו של אותיות התורה והתפילה נעוצה בעובדה ששורשן נמצא בעולמות העליונים . באמצעות כוונה מתאימה אפשר לקשור את האותיות לשורשן העליון ולמשוך לתוכן נוכחות אלוהית . כך יכול המתפלל או לומד התורה לדבק את נשמתו בישות האלוהית הגלומה באותיות ונמצא שהוא דבק באל . רעיון זה מופיע במסורות רבות שהביא ר' יעקב יוסף בשם הבעש"ט . קודם שנתייחס למסורות אלה מן הראוי להביא דברים שכתב על כך הבעש"ט בעצמו . באיגרתו לגיסו , ר' גרשון מקוטוב , כלל הבעש"ט את ההנחיה הבאה : ... בעת תפילתך ולימודך בכל דבור ודבור ומוצא שפתיך תבין ליחד כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלוקות ועולים ומתקשרים ומתיחדים זה בזה עם אלוקות ואחר כך מתקשרים ומתייחדים יחד האותיות ...
אל הספר