פתח דבר עמירם אורן מסוף שנות השישים של המאה ה20- נחשף הציבור בישראל למגוון היבטים של נושא התשתיות והשטחים הביטחוניים . לאחר מלחמת ששת הימים דובר על ההיערכות והפריסה החדשות של צה"ל בשטחים שנכבשו במהלכה : חצי האי סיני , רצועת עזה , הגדה המערבית ( יהודה ושומרון ) ורמת הגולן . בראשית שנות השבעים , במלחמת ההתשה , התוודע הציבור להתבצרות צה"ל בגדה המזרחית של תעלת סואץ , לאורך קו בר-לב . ועדת אגרנט , שמונתה לבדוק את נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים , נדרשה גם לשאלת מיקום המחנות של מחסני החירום ביחס לקווי החזית . בראשית שנות השמונים , עם החתימה על הסכם השלום עם מצרים בעקבות נסיגת צה"ל מסיני , דובר רבות על ההיערכות והפריסה החדשות של צה"ל בנגב , שיתנו תנופה לפיתוח האזור . שנים אחדות לאחר מכן עמד על הפרק נושא ההיערכות החדשה של צה"ל לאורך הגבול הבינלאומי עם לבנון וכינון רצועת הביטחון בדרומה . באמצע שנות התשעים הוצגה בהרחבה ההיערכות המחודשת של צה"ל ביהודה , בשומרון וברצועת עזה בעקבות הסדרי הביניים עם הפלסטינים . מראשית שנות האלפיים , לקראת יציאת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון ולאחריה , פורסמו בעיתונו...
אל הספר