כ

ככ ■ כבול ]כבול[ עירה, במחוז הצפון, בנפת עכו, באזור גליל תחתון מערבי. כ 11 ק״מ ממזרח דרום לעכו, מצפון לתמרה. דרך ראשית 70 בקטע צמת סומך - צמת יבור, בק״מ ה 61.2 בקירוב פנייה מזרחה. במקום מזהים את כבול שב׳תנ״ך׳. משמעות השם אינה ברורה. בשפה העברית ובשאר הלשונות השמיות, לא נמצא השורש ׳כבל׳, בהוראתו כאן. יוסף בן מתתיהו כותב, כי משמעות השם בלשון הכנענית - מה שאינו טוב ורצוי. חכמי ה׳תלמוד׳ חלוקים בפירוש זה. קצתם סברו כי הפירוש הוא ארץ כבולה, שאינה מניבה פירות, או ארץ חולית הכובלת את הרגליים. גם רש״י פירש בדרך זו )ארץ טיט שהרגל משקעת ונכבלת בה(. חבל הארץ מסביבה נקרא ארץ כבול )א שרור(, בה נכללו 20 ערים בארץ ישראל. נזכרת ב׳רשימת רעמסס )ה 2( ׳הגדול׳׳ בצורה כבר. כבול, עיר בגבולה המזרחי של נחלת אשר. שלמה המלך נתן את כבול וסביבתה )ארץ כבול( לחירם מלך צור כפיצוי חלקי על החומרים השונים שסיפק לו למבנה בית המקדש ובית המלך )660 לפנה״ס בקירוב(. בסוף זמן בית שני היתה עיר גדולה ויפה. )היוותה את גבול היישוב היהודי מול היישוב הנוכרי של אזור עכו.( בזמן ה׳תלמוד׳ וה׳משנה׳ התפרסמה כבול בתעשייתה וכמקום מושב של חכמ...  אל הספר