ט . ירמיהו ויחזקאל תופעה מוזרה היא שדווקא על נביאי החורבן' ירמיהו ויחזקאל , מתחו חז"ל ביקורת מוגבלת בלבד שאינה עומדת בשום יחס לדברי המוסר הנמרצים של נביאים אלה על חטאיהם של ישראל . ברם , כיוון שניבאו רק בשם הי ולא הביעו דיעות מליבם ויוזמתם העצמית , אי אפשר היה למצוא פגם רציני בדבריהם . חז"ל האמינו באמונה שלמה שכל מה שאומר נביא אמת בשם ה / הקדוש ברוך הוא אמרו לנביא בחזון , ואין הנביא אלא כלי שרת ביד ה . ' רק אם הנביא אינו מדבר בשם הי אלא אומר מה שיעלה על ליבו — ומכל שכן אם הוא מגלה חוסר אמונה או מתאונן על ישראל לפני הקב"ה w — שוב אין הנביא מחוסן מבליסטראות ביקורת מטעם חז"ל . ואמנם , בהתאם להבחנה וו בין דבר ה' ודבר הנביא' דרשו חז"ל על הפסוק "אל תראוני שאני שחרחרת" ( שיר השירים א' ו ?( " אמרה כנסת ישראל לנביאים ; אל תראוני בשחררותי" ( שיר השירים רבה א' ו' א ) — או' כמו שאמר לו ריש לקיש לר' אבהו : "אין הקב"ה רוצה במי שאומר דילטורייא על ישראל" ( שם . ( דברי הביקורת הנדירים שנמתחו על ירמיהו ויחזקאל מתייחסים בעיקר לעניינים יוצאי דופן שאינם טיפוסיים לא לנביא עצמו ולא למעמד הנביאים בכלל . למשל'...
אל הספר