ה . אליהו הנביא גם אליהו הנביא שאין עליו צל של ביקורת במקרא' אותו "רכב ישראל ופרשיו" שעלה בסערה וברכב אש השמיטה ( מ"ב ב , יא יב ) והפך למלאך אלקים שעתיר הקב"ה לשולחו אל ישראל להיות שופרו של המשיח "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" ( מלאכי ג , יג ) — אותו אליהו לקה מעין "שתין פולסי דנורא" על שהעיז ללמד חובה על ישראל : " ויאמר : קנא קנאתי לה' אלקי צב-אות , כי עזבו בריתך בני ישראל , את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה" ( מ"א יט , י יד . ( חכמי המדרש לא יכלו — ואף לא ניסו — להכחיש ' את דברי הנביא . ברם , הם הגיבו על דברי הקטיגוריה שלו בשלילה מוחלטת . בני ישראל אמנם עשו מה שעשו , ואילו רצה הנביא להחזירם למוטב היתה הרשות בידו להרעיף עליהם דברי תוכחה . אבל לקבול על ישראל לפני הקב"ה נחשב בעיני חז"ל להלשנה והוצאת דיבה . ובכלל לא היה זה עסקו של הנביא להתערב בעניינים שאינם נוגעים לו אישית . ואמנם כל זכויותיו של אליהו לא עמדו לו לאחר שאמר "דילטורייא" על ישראל -. " כי עזבו בריתך בני ישראל ( שם ) — אמר לו הקב"ה : בריתי , שמא בריתך . ? י את מזבחותיך הרסו ( שם ) — אמר...
אל הספר