קינות

כשלג ילבינו"( ישעיהו א , יח ) , או משום שדומים ביום זה למלאכי השרת לובשי בדים . בימי הביניים היו מכנים את הקיטל " סארגנעס"( מלשון צמר , ( Serges שהוא בגד של צמר או של משי . הוא שימש גם לגברים וגם לנשים כבגד שבת ומועד וכתכריכים בבוא יומם . בעדות הספרדים ועדות המזרח אין הקיטל מקובל , אף כי גם הם לובשים בגדים לבנים בימי שבת ומועד . קינות פיוטים המבטאים את צערו של האדם על מאורע מעציב . בדרך כלל מכילות הקינות הספד על אדם יקר שנפטר , על חורבן , על שואה או על צרה אחרת . צורת בימוי זו ידועה כבר מזמנים קדומים : בספר בראשית אנו קוראים , שאברהם הספיד את שרה לאחר מותה ( בראשית כג , ב ) . הספד על אדם חשוב שנפטר נמצא במקומות נוספים במקרא , כגון בדברי ירמיהו האומר על יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה : " לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא יספדו לו הוי אדון והוי הדה"( ירמיהו כב , יח ) , או בדברי זכריה : " ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מנדון  אל הספר