עליה לרגל

עליה לרגל מצוה מן התורה לעלות לירושלים שלוש פעמים בשנה : בסוכות , פסח ושבועות ( דברים טז , טו , ועוד ) . על כן מכונים מועדים אלו " רגלים". על עליות לרגל למקדשים שומעים אנו כבר בתקופת השופטים ( שופטים כא , יט ; שמואל א' א , ג , ו ) , אך רק בסוף ימי בית שני הפך הדבר לנוהג עממי מקובל ( דברי הימים ב' ל , ח , ה ) . בימי בית שני חודש והורחב נוהג זה של עליה לרגל בשלושת הרגלים ואף בחגים אחרים , כגון ראש - השנה ויום קורבן עצים בט"ו באב ובמועדים אחרים . לתקופה זו של ראשית ימי בית שני יש לייחס את מזמורי התהילים המתארים את מעמד העליה לרגל , ונראה שעולי - הרגל שרו אותם כהימנונות בעת העליה ( תהילים קכב , ב ; קלד , א ; קלה , א ) . סופרים שונים , יהודים ונכרים , מציינים בהתפעלות את העליה ההמונית לרגל . ואכן היהודים , שהיה זה מקדשם היחיד , עלו בהמוניהם לרגל בהזדמנויות שונות . ימים אלו של העליה לרגל שימשו להתכנסות עממית ורקע נוח למהומות פוליטיות שפרצו בעיקר בסוף ימי בית שני . מרבית המרידות באותה תקופה פרצו בזיקה לימי העליה לרגל לירושלים .  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור