נשמה יתרה

במלה כמו במקדש . יש המסבירים שפישוק האצבעות בא להראות את נקיון כפיהם של הכהנים . הכהנים נהגו לפשק אצבעות כל כף יד באופן שתיווצר האות ש , שהיא ראש תיבת " שדף' . צודה זו הפכה לסמל הכהונה והיא מופיעה על גבי מצבות , על פרוכות ועל דגלי מדפיסים כהנים . הציבור נוהג להשפיל עיניו בשעת ברכת כהנים ולא להסתכל בהם בעת עמדם על הדוכן , כדי להאזין בקשב לברכה ולא להסיח דעתם הימנה בהסתכלות בידי הכהנים עצמם . על - פי " הזוהר " שורה השכינה על ידיהם של כהנים ולפיכך אין להסתכל בהם . יש נוהגים שאבי המשפחה כונס את כל צא ? איו תחת טליתו , כדי שתהא הברכה שורה על כל בני ביתו . לאחר ברכת הכהנים , בדדתם מן הדוכן , מברך אותם הציבור בברכת " יישר כוח"( בעדות אשכנז ) או " חזק וברוך"( בעדות המזרח ) . מ"מ נשמה יתרה כינוי פיוטי - מליצי למצב רוחו של יהודי בשבת . " אמר ריש לקיש : נשמה יתרה נותן הקדוש - ברוך - הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלים אותה הימנו , שנאמר' וביום השביעי שבת וינפש' ( שמות לא , יז ) כיןן ששבת וי נפש - אבדה נפש"( ביצה טז ע"א ) . רש"י בפירושו לדברי ריש לקיש מסביר מהי " נשמה יתירה": " רוחב לב למנו...  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור