נר

נר הנר הקדום המוזכר במקרא , במשנה ובתלמוד ( נקרא בארמית " שרגא " או " בוצינא") היה כלי חרס חלול ושטוח בעל פתח ליציקת השמן אל תוכו ושקע או חריר לפתיל . להדלקת הנר מקום מרכזי בהווי היהודי ובפולחן . הוא אף מסמל את התורה ומצוותיה : " כי נר מצוה ותורה אור"( משלי ו , כג ) , את נשמת האדם : " נר ה' נשמת אדם"( שם כ , בו ) ואת מלכות בית דוד ( שמואל ב' כא , יז ; תהילים קלב , יז ) . שימושיו של הנר מרובים : במנורת הזהב שבמקדש היו שבעה נרות , שהדליקו מדי יום ביומו . נר מערבי שבמקדש היה נר תמיד , וממנו היה הכהן מדליק את שאר הנרות . זכר לו הוא " נר התמיד " שנוהגים להדליק בבתי - כנסת , ואף הוא דולק תמיד . האשה מדליקה נרות שבת וחג . זהו מנהג עוד מימי בית שני . מצות הדלקת הנר בשבת ויום טוב היא אחת מג' המצוות - נוסף על חלה ונידה -  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור