משורתא דפוריא מנהג נקמה בהמן , שפשט בקהילות רבות בימים קדומים . המנהג עצמו נזכר בתלמוד : " אמר רב יהודה : אינו חייב ( המעביר מזרעו למולך ) עד שיעבירנו דרך העברה . היכי דמי ? אמר אביי : שרגא דליבני במיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא . רבא אמר : כמשוורתא דפורייא"(
סנהדרין סד ע"ב
) . ומפרש רש"י
: כמשוורתא דפורייא - אינו מעבירו ברגליו , אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים , שהיתה חפירה בארץ והאש בוערת והוא קופץ משפה לשפה . בתשובות הגאונים שנמצאו בגניזה הקהירית מובא תיאור אחר למנהג זה : " הבחורים עושים צורה בהמן ותולין אותה על גגותיהם ארבעה - חמישה ימים . וביום הפורים עושים מדורה של אש ומטילים לתוכה את הצורה ההיא ועומדים הבחורים סביבה ומרקדים ומזמרים . ויש להם טבעת תלויה בתוך האש שנתלין בה וקופצים מצד האש מזה לצד האש הזה".
דרך שונה מעט מובאת בספר הערוך : " מנהג בבבל ובעילם שהבחורים עושים צורה בדמות המן ותולים אותה על גגותיהם ד' וה' ימים וביום הפורים עושים מדורה גדולה , ומשליכין אותה הצורה באש ומשליכין עליה מלח הרבה כדי לעשות לה קול והבחורים עומדים סביבה ומזמרים כל מיני ...
אל הספר