מצה

מצה לחם עשוי בצק נטול שאור שלא החמיץ . מצוה מן התורה לאכול הימנו כזית בלילה הראשון של פסח . בשעת אכילתו מברכים " על אכילת מצה". מצה זו מכונה מצת מצוה . ביתר ימי החג אסור לאכול לחם חמץ , אך אכילת מצה היא בגדר רשות בלבד . הטעם למצות אכילת מצה מופיע בתורה : " שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני , כי בחפזון יצאת מארץ מצרים , למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"( דברים טז , ג ) . כל חמשת מיני הדגן ( חיטה , שעורה , כוסמת , שיפון , שיבולת שועל ) כשרים להכנת מצה . אולם מהדרים לאפות אותה מחיטה בלבד . מקפידים שהגרעינים שטוחנים מהם את הקמח למצה לא יבואו לכלל חימוץ משעת הובלתם לטחינה , על - ידי שמרחיקים אותם מכל מגע עם רטיבות . מהדרים מקפידים לשמור על כך משעת קצירה . זו מכונה מצה שמורה , ומהדרים לאכול ממנה כזית בלילה הראשון של פסח . ויש שאוכלים מצה שמורה כל ימי החג . מצה שנאפתה מבצק , שנילוש בביצים , או ביין , בשמן או בדבש , מכונה מצה עשירה ( פסחים לה ע"א ) . ועם שהיא כשרה לאכילה בפסח , אין יוצאים בה ידי חובה של מצות אכילת מצה , לפי שאיננה בגדר " להם עונ"' .  אל הספר