ביד הגאונים ז"ל
שביום ל"ג
בעומר פסקה המיתה . ומתוך כך נוהגין שלא להתענות בו".
זהו גם פשר המנהג התמוה , והנדיר בגולה , שנערי ישראל יוצאים לשדה בחץ וקשת , מן הטעם שכתוב " ללמד בני יהודה קשת"(
אמנם בדורות המאוחרים קשרו את הקשת למסופר בתלמוד , שבימי רשב"י
לא נראתה הקשת ) , או כי בפראג ערכו " תחרות של ריצת רגלים".
במקומות שונים מקובל היום כ " יומא דפגרא " בבית - המדרש , ואף הטילו חובה על המלמד להגיש תקרובת לתלמידיו . יש נוהגים לאכול ביצים צבעוניות , אולי כדי להביע ניגוד לאבלות . יש בתי - כנסת שמרבים בנרות . הערפול סביב מנהגי האבלות , מוצאם וטעמיהם , בימי הספידה בכלל , והפסקתם ביום ל"ג
בעומר ( המכונה אפילו " יום טוב מדבריהם")
, נותן אותותיו בחיפוש נועמים ובריבוי המנהגים הסותרים . במקורות ראשונים דובר על איסור נישואין בלבד , ואילו במרוצת הדורות הורחבה היריעה לתספורת , עשיית בגדים וכלים חדשים או רכישתם , הפסקת מלאכה בידי הנשים משקיעת החמה ועד שחרית , וכיוצא באלה . נחלקו חכמים אם מותר להסתפר בו ביום , או רק למחרת . הוא הדין לגבי נישואין ( בספר יוחסין נתנו סימן : בן י"ח
לחופה ) . ההולכי...
אל הספר